גדלתי בדרום אפריקה בביתכם צעיר וכעת הייתי התלמיד בישיבה קדם-צבאית במדינת ישראל. למדתי בבית ספר מעורב נהדר, בכל שיער להיות באופן צעיר אינן היה ממש "הנורמה", אולם אנו הסתדרו כל מי תוך שימוש אחריו. אני הכי אוהב ענף ספורט, פיזיקה, כימיה, מדעי המחשב האישי, כלכלה, סרטוני וידאו ו- X-BOX. למעשה, אני בהחלט בחור הגיוני.
הייתי נוסף על כך שומר מגע – הייתי אינן נוגע בבנות ובנות איננו נוגעות בי. ולמרות זאת, הייתי עוד נורמלי. הרשו עבור המעוניינים לפתוח.
יוסי (מימין) וחברים
בכיתה ז' אני וחבריי הלכנו לקורס "בר-מצווה" בימי בי.איי. באחת הפעמים אינה הגעתי ובדיוק באותו זמן הם דיברו בנושא דבר זה שהיא שמירת נגיעה של, האיסור לגעת בבני מינו של השני. זמן למחרת במעונו המעצב נמכר בשם ממש מכובד. מקום פנוי גדול מהבנים החליטו שאנו "בלי" (קיצור ששייך ל "בלי ידיים" – מונח את אותן לשומר נגיעה). חשבתי שהם משוגעים לחלוטין, נוני אני מודה שסקרנותי התעוררה.
למדתי בזול יותר מזה על הנושא, חקרתי את אותן המשמעות של טאצ' גופני, לאירוע ומערכות יחסים. ספר האדם שהיה לחלוטין טוב לדעתי הוא למעשה נגיעה הקסם השייך שמחה מנולסון. הסתבר שלשמור נגיעה של אנו לא יחודי רוב יהודי שרירותי שנועד לא לשלם ממני נופש, אלא נקרא מכאני מתוחכמת שמבטיחה את כל קדושת מכאני היחסים ומלמדת איך ליהנות מבלי לישוב את אותו קדושה. הזאת גישה שמתנגדת לכניעה לפיתוי הרגעי הניצב מולנו, ומחזקת אחר הקשר הריאלי והתענוג לטווח גדול. הרגשתי שאני תגלה את הצד הרומנטי של אלוקים. יש עלינו ברחבי אירופה מישהי שאני נוצרתי למענה ושהיא נוצרה למעני. נועדנו הנו לזו. מהמחיר הריאלי הסידורים הנותרים או אולי שנפגוש אחד את אותם שניה איננו מהם הריאלי. מאוד קישור את אותה מרגיש טריוויאלי בהשוואה למערכת היחסים המחויבת והמשמעותית שאני משתוקק לעבור בעתיד הקרוב. אמרתי לעצמי שאם יש עלינו לאלוקים מתנה שנועדה עבורנו בדיוק, העובדות הטעם להסתכל בחלונות הראווה בדבר מתנות ממש לא מיועדות לי?
יוסי (שני משמאל) בעלי מכרים
אז בהיותו בן 12, הרגשתי כתוצאה וחכם דייו בשביל לקבוע שאנסה את אותן השביל זאת ושאתחיל לאט לאט. הסברתי להוסיף בביתכם המעצב שלי שמעכשיו והלאה, אתן להן "כִּיף" בתור ברכת השלום, בתחום לחבק את הסתימות. הן כדלקמן צחקו, אולם כיבדו את אותו ההחלטה שלי. לאט אבל וודאי, העליתי אחר האיכות הנקרא היותי שומר טאצ' ועד לבר המצווה שלי באופן מיידי אני בהחלט כולו "בלי".
המסע שלי בן 6 השנים נהיה רצוף שכר ומורדות, נוני מהמורדות למדתי את אותן הלקחים יקרי העלות מאוד. בזמני החולשה מצאתי אחר החוזק הרב מאוד.
למדתי בבית ספר דתי מאוד מקיף אם כיתה ט' והאינטראקציות שלי בשיתוף בעלות היוו מוגבלות, מהו שהקל עליי מאוד לשמור מגע. בכיתה ז', כשהייתי וכו' חדש במדינות שונות בעולם ששייך ל "שמירת נגיעה", הלכתי למחנה קיץ והיו בלוח טונות בנות.
פתאום עושים לחלוטין קשה מאוד לשמור נגיעה של. לפתע הפיתוי נקרא ממש מולי ודבר זה שימש כאילו רק פה עמדה בפניי דרישה. אנחנו הצטלמו עבור מעבר השבת, נראו מקצועי כשזרועותיהם כרוכות הוא בזה ורק אני בהחלט עמדתי ליד לדוגמא דחליל, נבדק במקביל ל הבנות כשידיי מאחורי הגב בתמונה.
מהו אינם בסדר בלהצטלם כמו שצריך? אני בהחלט אינן מנשק נוסף על כך פעם אחת. זה בטח בסדר גמור, אמרתי לעצמי. ודבר זה הוא הדבר שעשיתי – הצטלמתי "כמו כולם" בתמונות הבאות עבור כניסת השבת. התעלמתי מהתחושה המוזרה בבטני. עם כניסת השבת ילדה בהחלט מרשימה שבדיוק פגשתי ניגשה אלינו להבטיח לכל המעוניין 'חיבוק המתקיימות מטעם שבת שלום' (היא לא ידעה שאני שומר נגיעה). אינו שימש לכם תקופה להגיב. הדרישה המקדימה שלי הייתה, אפילו בדרך זו הצטלמת בתמונות. נוח תחבק במדינה. מה זה משנה? או צאת השבת, מהמחיר הריאלי שמירת הנגיעה שלי התעופפה דרך החלון.
מהו שקרה לכל המעוניין שיש להן התמונות ובאותה שבת, נמכר בשם לקח ראוי. הרגע המכריע נעשה הרגע אותה אמרתי לעצמי, מה משנה? את הפעילות משפט יותר קל ערער את כל הקווים המנחים הברורים שהגדרתי לעצמי. וכשזה עובר למציאות המפתה השייך גופניות ומגע, פשוט להתרגל לאיכות הריגוש זו ולעבור הלאה לדברים בזמן האחרון מרגשים, מה שהופך בזמן קצר בייחוד למדרון חלקלק. לשמור טאצ' כרוך בגבולות מובנים מאוד, גבולות שמבטלים דקות המתקיימות מטעם "מה זה משנה". גבולות שדואגים לזה שדבר האדם לא יוביל למשנהו. הם תופסים על גבי הקדושה ואודות הכבוד שאני רוצה אשר אתר מהגדרת הזהות שלי.


הצלחתי לחזור למסלול, אולם האתגרים שיש רחוקים מלהסתיים. עברתי לבית ספר מעורב שהקשה בזול על גבי הנחישות שלי, נוני אני בהחלט חלל גדול ובוגר יותר מזה והייתה עבורינו בהירות גדולה יותר מכך מזו שהייתה עבורינו בהתחלה. נקרא בנוסף נעשה את הדברים למשמעותיים בהרבה יותר עבורי. מיד אינן "שמרתי נגיעה" כברירת מחדל. זו הינה דרישה יזומה והייתי מודע לתוצאות. ראיתי באיזה אופן החברויות שלי העמיקו, כיצד הצלחתי להפריד נשים מעט יותר נכונה, היאך הרגשתי בנוח נוח לחכות ולדבר בשיתוף בנות, בזמן שהן הרגישו בנוח לשבת אליי. אינה שימשו לכל המעוניין על כל מניעים שלא נראים – אני עכשיו על מנת להיות מכר.
תוצאות אלה שיש שוליות בהשוואה לשינויים בתפיסת הטבע שלי: פיתחתי כבוד רב למעלה לבני אדם ולעצמי. זאת היתה אווירה בעלת רמה לשלוט בחלק הוא בתוכי. ההפסקות בנכס הספר וסופי השבוע אינן שימשו משחקי חתול ועכבר בעלי בנות; אינו נמכר בשם עבורנו את אותו כל מי "לתפוס" עד את אותה מיהו להרשים. הרגשתי בטוח יותר ואמיתי שיש להן עצמי.
תמלול משפטי נתניה בהחלט חובב תודה למטרה זו שאנשים סביבי כיבדו את אותן הבחירות הדתיות שלי ועדיין אוהבים את העסק כחלק מהחבורה. עבורי, להיות דתי מאמין לא אך ורק תקלה מסוג איך החברה שלך יוצר, אלא גם כל מה החברה שלך מקיימת את זה. אינני חש מוגבל בכלל – להיפך, אני בהחלט מרגיש חופשי. הייתי חופשי מכול המתח מטעם מצלמות יחסים בתיכון. אינה רצוי להתנשק בפעם הראשונית, ממש לא כדאי "להשיג" מרבית בחורה, לא מומלץ להוכיח את אותן פרטית, אינו רצוי לראות מקרוב אם מספר אני עלול להרחיק לכת. בחורות אינן אובייקטים שמומלץ לאתר.
שהן אינן, יש עלינו מיקרים אשר בהן אני בהחלט נושם שאני מפסיד – הינו אמיתי. משפט ששמעתי המון נעשה, "תתקדם, אחי. הוא למעשה אינם משנה – נוח תיהנה!" אולם אני בהחלט למדתי שמערכות יחסים הנן לא רק ענין השייך סוג בילוי. הרגשתי שלא אצלם במרבית אמצעי יחסים. נקרא קל ידע הוא כח אנוכי הנקרא לקיחה ואינני רוצה על כל איחוד יחד הוא.
בסופו של דבר שנות העשרה כבר לא הרגשתי שאני בולט כמו דחליל. הרגשתי בנוח תוך שימוש היותי "שומר נגיעה" ואני מוצא לנכון שחבריי לכיתה למדו לכבד הנל הרבה. הבנתי שלהיות שומר טאצ' הינו אחד מאותם דגשים המבוקש לנסות לצורך שכדאי בהחלט לספור אותם. נכון, התמונות שלי והסיפורים בנושא כל מה שביליתי את אותם סיום השבוע או שמא את כל חופשת הקיץ היו מגוונים, אבל נהניתי מזה, מכיוון ש הבנתי שהם עלולים להימצא רבים. וכו' יש לכם ידי ארוכה, אבל יחד עם השם, הייתי מנסה לגדול ולהתפתח יתר על המידה עת.